מחקר חדש על בית הספר קשת מזכרת בתיה
בית הספר שלנו מעורר עניין הן בתקשורת ולאחרונה אף באקדמיה. לאחרונה הוגשה עבודת תיזה לתואר שני בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים המתבססת על ראיונות ותצפיות שנעשו בבית ספרנו. החוקרת, מיכל ברמן, תושבת גוש אדומים, בחנה את מידת הפלורליזם המצוי בבתי הספר המשותפים לדתיים וחילוניים באמצעות בחינת התפילה ומקבילותיה (שיח שחרית, מפגש בוקר) בבית ספרנו ובבית הספר המשותף בכפר אדומים.
בתי הספר הללו פועלים על פי מודלים שונים. כפר אדומים פועל על פי מודל אותו מכנה המחברת בשם "מודל הרצף" ואת המודל שלנו מכנה "המודל הדיכטומי".
ע"פ "מודל הרצף" הנהוג בכפר אדומים , התלמידים שבו ובני משפחותיהם אינם צרכים להצהיר בשום שלב שהוא לאיזו קבוצה הם משתייכים. ממילא עולה, שאין מסלול לדתיים וחילוניים. עד כיתה ג' כל הילדים מתפללים. החל מכיתה ד' בית הספר מציע במספר מצומצם של תחומי לימוד יהודיים תכנית מקבילה, מודולארית. הילדים יכולים להרכיב "סל, לימודי ייחודי משלהם. כך למשל, ילד שמגיע מבית דתי אינו מחויב להתפלל בבית הספר, וילד חילוני לעומת זאת יכול ללמוד גמרא, הלכה, ולהשתתף במפגשי הבוקר של שיח שחרית- המקבילה לתפילה, או בתפילה עצמה אם יבחר בכך. בבית הספר בכפר אחת מן האמירות הבסיסיות בבית הספר גורסת " שאין דתיים, אין חילונים, כולנו יהודים". אמירה מסקרנת וניתנת לפרשנויות שונות כפי שמתואר במחקר.
הנחת היסוד בבית ספרנו מובאת מפי רותי המנהלת הגורסת כי " ברית כורתים", כלומר – כדי שאפשר יהיה לחיות בברית יש צורך קודם כל בהפרדה, בכריתה, שתחדד את ההבדלים בין הצדדים הכורתים את הברית.
הבדלים נוספים בין בתי הספר : בית הספר בכפר אדומים הינו בי"ס שפועל מזה 25 שנים תחת הפיקוח הממלכתי דתי, המחנכות חייבות להיות דתיות, בית הספר אינו מאוזן ביחס דתיים :חילונים כאשר , בניגוד אלינו, מרבית תלמידיו באים מבתים דתיים.
שאלת המחקר המרכזית הינה: כיצד באים לידי ביטוי עקרונות הפלורליזם באמצעות התפילה ובאמצעות מקבילותיה בשני בתי הספר? שאלות משנה בהן עסקה הינן: כיצד מתייחסים אנשי החינוך לריבוי בבית הספר? אלו קונפליקטים מעלה הריבוי? עם אלו התמודדויות המורים צרכים להתמודד , וכיצד הם עושים זאת? ביחס לתפילה ומקבילותיה: התפילה מייצגת טקסט מקודש ומבוסס בתרבות היהודית, בעוד שיח שחרית הוא המצאה חדשה בהתהוות עכשווית. האם מצליחה המקבילה "החילונית" לעמוד אל מול התפילה? אלו תכנים נבחרים לשיח שחרית? האם יש לה יומרות רוחניות? כיצד משפיעה האלטרנטיבה החילונית המוצעת בבית הספר על התפילה?
החוויה של מיכל מבית הספר הייתה חיובית מאוד "ברמה האישית התרשמתי מאוד מן הקהילה המקסימה שלכם, ושאני מודה מאוד לכל מי שהתראיין ופתח את לבו בפניי – ילדים, מורים, ואימא אחת בלבד (לצערי וכחלק ממגבלות המחקר)". מקריאת העבודה אני חושב שהקהילה ובית הספר שלנו יכולים להפיק תועלת רבה. המחקר נותן לנו תמונה לבחון הן את הפערים בין החזון למציאות והן מעלה שאלות ביחס להנחות הבסיס המנחות את פעילותינו.
מרתק לקרוא ציטוטים מפי ילדים ומורים על החוויה שלהם מבית הספר ולאורן לבחון מהם המסרים שבפועל מועברים לילדנו.
כאשר נשאל הרצל ( כל השמות בדויים), ילד מקבוצת התפילה, מדוע יש שני מחנכים בכיתה הוא השיב : " כדי שכשאנחנו הולכים לתפילה שיהיה מישהו שיהיה עם הקבוצה השנייה שהוא מלמד. וגם להכיר לנו את הצד השני שיש לנו מורה כזאת ומורה כזה" לשאלת החוקרת האם הוא מרגיש שזוג מורים בכיתה אכן מצליח להכיר לו את הצד האחר הוא ענה ללא היסוס: "כן" ואף פירט כיצד : "לפעמים אנו לומדים תורה בנפרד ולפעמים לומדים ביחד. יש כל מיני דברים שאנחנו מעמיקים בזה, ורואים שהם ( החילוניים) פחות מעמיקים בזה" .
תלמידה נוספת מקבוצת התפילה ציינה " הם פחות דנים על זה"… " אני לא מכירה שום חילוני שלומד משנה".
לאור דברים אלו מעלה הכותבת שאלות למחשבה ביחס לאופן בו רואה הקבוצה הדתית את זו החילונית. האם מסתתרת כאן תפיסה דתית מתנשאת המנכסת את היהדות למחנה הדתי בלבד? האם יש כאן תפיסה היררכית?
יתכן ואף מסר זה מועבר, באופן בלתי מודע , גם ע"י הקול החילוני ובכך מנציח את הפקרת היהדות לידי קבוצת התפילה. אחת המורות סיפרה " הרבה פעמים הם (ילדי קבוצת התפילה) אומרים דברים ואני אומרת וואוו אני לא ידעתי, תודה שלימדתם אותי. אין לי בעיה להגיד להם אין לי מושג. זה בסדר. הם יודעים, את חילונית, את לא אמורה לדעת" . ברמן מציינת בחיוב את היכולת של המורה להרגיש בטוחה למרות חוסר הידע ועל יכולת הפתיחות והדיאלוג שנוצר בין המורה לתלמידים, אך מצד שני טוענת כי הסאב – טקסט של דבריה של המורה מרמז על תפיסתה את הזהות החילונית כזהות שלא צריכה את התרבות היהודית לעומק, כמו רעותה הדתית.
בעבודה מובאים ציטוטים רבים המשקפים את המורכבות של העשייה החינוכית וכיצד מורי בית הספר מצליחים להנחיל לילדנו את התפיסה הקשתית. יחד עם זאת יתכן ו אחת ממטרותיו המרכזיות של בית הספר לבטל את ניכוס היהדות על ידי הדתיים ולתת לחילונים לחוש בני בית בתרבות היהודית עדיין דורשת עמל רב. יתכן ועדיין לא הצלחנו למחוק את הסטריאוטיפים בתודעתם של הילדים ואלי אף של ההורים וצוות ההוראה.
אתם מוזמנים להעלות בבלוג התייחסויות לסוגייה זו וכיצד ניתן להעביר את המסר שהיהדות אינה שייכת רק לדתיים.
מחקר מסקרן מאוד, אשמח לקרוא אותו. יש לי המון שאלות על שיטות המחקר ועל תוצאותיו. במאמר הקצרצר רב הנסתר על הנגלה.
האם בתפילה ובמפגש המטרה שלנו היא לחנך לפלורליזם? לא חושבת. מבחינתי לפחות זו לא בדיוק מטרת המפגש. בשיעור מפגש אני מקווה שבניי יכירו מושגים בתרבות היהודית ובתרבות הישראלית, יפגשו יוצרים גדולים שצמחו כאן, את יצירותיהם, וגם יצירות מהעולם הרחב, מתרבויות אחרות, שדרכן יתחנכו על ברכי ערכים הומאניים, מוסריים, וישאבו מהן השראה לחיים ערכיים ומשמעותיים. בשנים קודמות היו דיווחים שילדי התפילה חשים שהם מפסידים את המפגש שתואר כאטרקטיבי וכרלוונטי גם בעבורם. ייתכן שמידת האטרקטיביות שיש לשיעורי מפגש או לתפילה קשור לתוכן שלהם, לדרך שבה הם מוצגים בפני כלל התלמידים, לאישיות המורה. כנ"ל, אגב, לגבי כל מקצוע וכל שיעור בבית הספר.
לדעתי אפשר לומר באופן כללי שבית הספר מחנך לפלורליזם בעצם היותו משותף לבעלי השקפות עולם מגוונות. השיתוף, היחד, השיעורים שבהם הם חולקים את אותו שולחן, שם נבחן הפלורליזם, ולא בפעמים שבהן הקבוצות מתפצלות.
הייתי שמחה לו המורים בבית ספרנו היו בעלי ידע עשיר ומודעות לזהותם היהודית, בלי קשר לדת. דברי המורה שצוטטו במאמר נשמעים כמו התנצלות על חדלונה או על בורותה. האמת היא שלילדים יש הרבה מה ללמד את הוריהם ומוריהם, בכלל. השאלה היא מה תפקיד המורה, המחנך. לטעמי, המורה אמורה לאתגר אותם, להציע להם להעמיק, לשאול, לחשוב… הציפייה שלי (מקווה שלא מוגזמת) שגם כשהיא לא יודעת משהו (שוב, קורה לכולנו), היא נשארת מקצועית בתחומה, בתחום החינוך וההוראה.
אני מסכים עם אילת שצריך לקרוא את המחקר ולקרוא את בסיס הנתונים,הייתי שמח אם היה ניתן להעלותו לבלוג.
אך על פניו אחד הדברים הקשים לי בחינוך המשלב כפי שהוא מתבטא בקשת מזכרת (לצד עצם הלימוד תחת אותה קורת גג,דבר חשוב מאוד בפני עצמו,ולעיתים אנו לוקחים זאת כמובן מאליו) עצם ההגדרה הקבועה. מה אתה- דתי?חילוני?מפגש? חצי-חצי? אני כ"כ לא רוצה להיות בהגדרות הללו, רבים מאיתנו חושבים שהן כ"כ לא רלוונטיות לחיינו, השיח הוא כבר שונה (כך אני מקווה) והתחושה היא שדווקא כאן אנו נמצאים כל הזמן בפני הדרישה לשים סימנים. ומבחינה זו אם הציטוט המופיע מפי רותי אכן מדוייק מתבהרים הדברים.כי אם כדי לקיים ברית צריך קודם כריתה אז ודאי שעלינו להגדיר היכן אנו נמצאים בדיוק והיכן נמצא "בעל בריתינו"
בעיניי מדובר בפספוס ברמה העקרונית,אך יתירה מיכך מדובר על "הוצאה מהגדר" של חלקים נרחבים שהם מגדירים את עצמם כאן וכאן, המסורתיים למשל.
שלום לאנשי קשת מזכרת בתיה היקרים,
שמחתי כתמיד לקרוא את הדיונים המעמיקים שלכם על גבי העלון היפה והמושקע שלכם,
רציתי להפנות את תשומת ליבכם לכך שהמחקר של מיכל יעלה לאתר שלנו במדור מחקר ומאמרים, ובינתיים העבודה המקדימה שלה כמו גם מחקרים רבים ונוספים נמצאות שם ותוכלו לקרוא אותם בקישור הבא: http://www.mirkam.co.il/content.asp?pageid=53
אתם מוזמנים גם להפנות את תשומת לבנו למחקרים וכתבות נוספות שכדאי שיגיעו לעיניי הכלל,
אחרי הכל- כולנו באותה סירה, וכולנו מנסים לייצר את תבנית החינוך האידיאלית שהיא גם נוף קהילתה, אך גם רחבת התייחסות ומייצרת כן איזשהוא מכנה תרבותי- יהודי רחב יותר, בעל שפה עשירה יותר, וקאנון טקסטואלי והגותי משולב מוכר, ונגיש לכלל, דתיים וחילונים כאחד.
שמחתי מאד לקרוא את תקציר המחקר , כמו הכותבים הקודמים גם אני מסוקרנת באשר למחקר כולו לשיטות המחקר שלו ומספר הנבדקים אשמח לקרוא עליו עוד.
אני חושבת שהעיסוק בשאלות של הגדרות של חילונים ודתיים ושל פלורליזם והדרך שבה הוא משתקף בעיני ילדים הורים ומורים חשוב שלעצמו.
עם זאת לא מובן לי , מדוע יש הרגשה כי יהדות קשורה רק לדת . האם חילוני שלא בקי בתפילה , גמרא או תלמוד , מבין פחות ביהדות ממי שכן בקיע בכל הנ"ל ?האם היסטוריה , שירה , פרוזה והגות יהודית אינם יהדות???? ובה עוסקים גם חילונים וגם דתיים.
ההרגשה הזו שילדי התפילה הולכים להתפלל , להעמיק , לשנן חשובה ויפה ,היא לא צריכה לטעמי לבוא כל פעם בהקשר שילדי המפגש לא עושים זאת בדברים שגם הם קשורים קשר חשוב ליהדות .
שלום לאנשי קהילת קשת,
אני שמחה על ההתעניינות שאתם מגלים במחקר שלי ועל הדיון המעניין שמתפתח עקב התמצות המצוין של אסף.
לבקשתה של ללי התזה הועלתה לאתר מרק"ם, ואתם מוזמנים לעיין בה ולהגיב.
בהזדמנות זו אני שבה ומודה לכל האנשים הטובים שפתחו את לבם בפניי לאורך המחקר – ילדים, מורים, הורים ורותי היקרה.
המסע היה מרתק, וכולי תקווה שהוא גם יניב מחקר המשך.
וחשוב לזכור כי מעבר לדקויות שעלו במחקר, התמונה הכללית היא מעוררת השראה; בעיני, העשייה הבית ספרית שלכם (בין יתר בתי הספר המשלבים) מבורכת וטומנת בחובה תקוה מסוימת לעתיד חברה הישראלית.
ואני שמחה לשלוח לכם את הקישור למחקר של מיכל שהועלה לאתר והנה הוא:
http://www.mirkam.co.il/content.asp?pageid=236
מוזמנים לבקר, להתרשם, לקרוא, ולהחכים,
ואני גם שמחה עוד יותר לספר שלפחות עוד 3 חוקרים פנו אלי בשבועיים האחרונים למחקרים נוספים שמתבשלים על הקהילות המעורבות ועל בתי הספר!
כן ירבו!!!